רשלנות רפואית של וטרינר במהלך טיפול בהמלטה

רשלנות רפואית של וטרינר

המלטה של חיות היא תהליך מורכב המחייב רגישות, מקצועיות ומיומנות מצד הוטרינר ללא כל צל של ספק על כל המשתמע מכך בפועל. המלטה תוך סטייה מרמת הזהירות הסבירה, וכאשר הסטייה גורמת נזק לחיה, עלולה להציב את הוטרינר בפני אפשרות של תביעות רשלנות רפואית. תביעות אזרחיות בגין עוולת רשלנות בכלל ועוולת רשלנות בפרט משויכות אל דיני נזיקין, מה שמספק לנפגע זכות לקבלת פיצויים מטבע הדברים.

מבחינה משפטית גרידא אין הבדל בין רשלנות רפואית בלידה רגילה לבין רשלנות במהלך טיפול בהמלטה. בשני המקרים יש צורך בהוכחת נזק הלכה למעשה, התרשלות וקשר סיבתי בין הנזק אשר נגרם למטופל לבין ההתרשלות של הרופא באותו מקרה בו מדובר. מעבר לכך, גם במהלך רשלנות בלידה וגם במהלך רשלנות בטיפול בהמלטה מוטלת על הרופא חובת זהירות מושגית וקונקרטית ללא כל צל של ספק.

פיצוי לאחר רשלנות רפואית בלידה

בית המשפט במדינת ישראל פוסק פיצויים לאחר רשלנות רפואית בלידה על פי עיקרון של "פיצוי כגובה הנזק". פיצוי בנזיקין ניתן כאשר נגרם נזק לתובע, וכאשר אפשר להוכיח את הקשר הסיבתי בין התנהגותו של הוטרינר או הרופא לבין אותו הנזק בפועל. במילים אחרות, המלטה אשר אינה עולה יפה, ומביאה למוות תספק פיצוי גבוה יותר מאשר המלטה שמסתיימת בנזק אסתטי בלבד.

בית המשפט מבחין בין שלושה סוגים של רשלנות:

–          התרשלות בטיפול הרפואי

–          התרשלות בשל היעדר הסכמה מדעת

–          פגיעה באוטונומיה

עבור וטרינר אשר מתרשל במהלך טיפול בהמלטה, שני הסוגים היחידים המקימים עילה לתביעה הם התרשלות בטיפול והתרשלות בשל היעדר הסכמה מטעם בעלי החיה. פגיעה באוטונומיה אינה עומדת על הפרק היות ובתי המשפט לא מייחסים חשיבות לאוטונומיה של החיה.

לסיכום, גם רשלנות רפואית בלידה וגם רשלנות של וטרינר במהלך טיפול בהמלטה של חיות מחייבים הקפדה יתרה על נורמות התנהגות מקובלות. נורמות אלו מסדירות את התנהלותו של הוטרינר ויכולות למנוע נזקים בלתי הפיכים בסופו של דבר ללא כל צל של ספק. 

Comments are closed.